על ידי admin | אוג 2, 2015 | בית ליסין
מה עושים בני זוג נשואים, בורגנים מן המניין, כשהם מגלים שרוב הערבים הפנויים שלהם מוקדשים לבילויים משמימים, כמו חתונות, פרמיירות, לוויות וחגיגות בר מצווה, עם ידידים לא מעניינים במיוחד, עד שלא נשאר להם זמן פנוי לעצמם? פשוט למדי: כדי להימלט מהערבים המשמימים הם מביימים עבור הידידים המשעממים "ארוחות פרידה". לערב אחד, סופי ואחרון, הם יזמינו ויפנקו את בני הזוג הנדון, ואחר כך לא ישמעו מהם יותר לעד. מה עושה זוג שכזה כשהתכנית ל"ארוחת הפרידה" משתבשת, נגיד שמבין זוג החברים מופיע רק הבעל ובנוסף הוא גם חושף די מהר את התכנית השטנית שנעשתה מאחורי גבו, להדירו מחיי ידידיו לעד? זוג שכזה בהחלט מסתבך. הקומדיה החדשה של המחזאים האחראים ללהיט הענק "שם פרטי" היא פארסה מטורפת של תחבולות קומיות, הסתבכויות קומיות, טירוף קומי לכל החושים ולהיט ענק בפריז. אין בעת הזאת הצגת תיאטרון יותר מצחיקה – וזה...
על ידי admin | אוג 2, 2015 | בית ליסין
אלה גרוסמן נחושה להגשים את עצמה. מגיל צעיר מלווים אותה הדחף להצטיין, חריפות שכל ויומן מטלות. ומעל הכל, דבריו של אביה: הכי גרוע זה להיות כישרון מבוזבז. אלה חולמת להיות כתבת צבאית, ובגיל 18, ערב מלחמת ששת הימים, היא מתקבלת ל"במחנה". במסיבת הגיוס היא מתאהבת ביאיר השרמנטי. מכאן ילוו אותה בכל תחנות חייה תשוקתה לצדק, שבאה לידי ביטוי בקריירה עיתונאית עתירת תהפוכות, ואהבתה ליאיר, שחומקת ממנה שוב ושוב. דבר אחד אלה לא לקחה בחשבון כשרשמה את מטלות חייה: היא אישה בעולם של גברים. מאבקה למימוש כישרונה הופך למאבק מול מוסכמות, פשרות ותהפוכות הגורל. היא הופכת לחריגה, נותרת בודדה ופגועה, אולם איזה כוח פנימי, או "פגם גנטי" כדבריה, לא מאפשר לה להתפשר. סיפורה של אלה גרוסמן הוא גם סיפורם של הישראלים שנולדו בקום המדינה, התגייסו לצבא בסוף שנות השישים, חוו על בשרם את טראומת מלחמת יום כיפור בשנות השבעים, הפכו לבורגנים בשנות השמונים ולא הפסיקו לחלום על עתיד טוב יותר למדינתם בשנות התשעים, עד המפץ הנורא עם הירצחו של ראש הממשלה. דרמה מרגשת מאת המחזאית דפנה אנגל, שעיבדה, בין השאר, את הספר "אם יש גן עדן" ואת ספרו של אשכול נבו "משאלה אחת ימינה", שהוצג בתיאטרון בית ליסין בהצלחה גדולה. הביקורות משבחות "**** דרמה קצבית ומרוממת נפש… ביצוע מצוין של צוות השחקנים… הילה פלדמן נהדרת" ידיעות אחרונות "חומרים שמרגשים קהל ישראלי וגיבורה שקל לאהוב… אלה גרוסמן אמינה ומעוררת הזדהות, בזכות הכתיבה וגם הודות למשחקה של הילה פלדמן, שמרכזת את תשומת לבו ורגשותיו של הצופה… המציאות הישראלית של שנות ה-60 עד ה-90 היא הרקע לסיפור האישי, והיא תקופה מעצבת לרוב צופי התיאטרון, וזה כוחה של ההצגה… התפאורה ועבודת הוידיאו הם חלק חשוב ומעולה בחוויה התיאטרונית" הארץ "מרגש ומעורר הזדהות… הצגה מאוד...
